בין הרגלים לראש השנה ויו״כ

היחס בין שלש רגלים לראש השנה ויום הכיפורים

ענין ראש השנה ויום הכיפורים כמו שאמרנו לך לפני זה, כי המועדים הג' נגד שלש בחינות שיש לעולם בכללו כמו שהתבאר. הבחינה האחת מצד שיש לעולם התחלה מאת ה' וזהו חג המצות, וכנגד בחינה שנית מצד שהעולם הוא שב וחוזר אליו ואינו מקויים רק בו יתברך, וחג השבועות בחינה שלישית מה שיש בעולם השלימות יש לו דביקות בו יתברך, וכמו שהתבאר למעלה.

אמנם ראש השנה ויום הכיפורים הוא במה שהוא יתברך מלך ואדון העולם שיש לעולם מעלה יתירה מאוד מאוד שאינה בכלל העניינים הראשונים שהוא יתברך מלך ואדון העולם והכל תחת רשותו, ולפיכך מזכירים באלו ימים מלכותו יותר, וראש השנה הוא יום הדין, כי במה שהוא מלך העולם הוא בעצמו הדין על העולם, כי המלכות הוא הממשלה על העולם וממשלתו הוא מדת דינו, כי אין הוא יתברך צריך לדון בעדים ובראיה אבל הוא עד ודיין, ולפיכך במלכותו היא מדת משפטו, והוא בחודש השביעי כי מלכותו שהוא מלך העולם מצד הקדושה שיש לעולם, ומפני כך מולך עליהם המלך הקדוש.

ועוד כבר ביארנו למעלה אצל קריעת ים סוף באמרם (מכילתא פרשת בשלח) מי שהמליכני תחילה על הים הוא יהיה מלך, ושם מבואר כי הקדושה היא המלכות עיין שם (גבורות ה' פרק מ), והקדושה היא תמיד בשביעי כמו שנתבאר למעלה אצל 'ולכהן מדין שבע בנות', ולפיכך נבחר חודש השביעי להיות בו מלכותו. וכמו שהוא יתברך מלך העולם שעניינו שהוא מושל עליהם כמו האדון על העבד שהוא מושל עליו, שאף על גב שהוא ממשלה על העבד ואין הדבר חירות לו, מכל מקום יש לעבד בזה מעלה במה שאדון הגדול הוא אדון לו, ולפיכך ראש השנה אף על גב שאין כאן שמחה ואינו בכלל זמני שמחה, מכל מקום היום קדוש, כי מלכות זה הוא למעלת העולם שהשם יתברך הוא מלכו ואין העולם חסר מלכותו, הנה ראש השנה בצד אשר הוא יתברך מושל על העולם.

אבל יום הכיפורים מצד בחינה אחרת, מצד שהעולם הוא אל המלך הוא השם יתברך כמו העבד שהוא לאדון והוא שלו, ובזה הקב"ה מכפר להם החטאים מאחר שהם שלו. ולפיכך ראש השנה יום הדין, כי במה שהוא יתברך מלך מושל על העולם יש כאן שתי בחינות, האחת הוא המשפט עליהם, ומצד בחינה אחרת הוא מוחל וסולח, כי במה שהם עמו והוא מלכם אינם ראויים להיות ברשות אחר ולא יתן להיות מושל עליהם מלך זקן היצר הרע, וכאשר בני אדם חוטאים לפניו והם נכנסים ברשות אחר, הוא היצר הרע שנקרא מלך גדול, כדכתיב בספר קהלת (ט, יד) 'עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול ה' וגו', שהענין הזה נאמר על היצר הרע שמושל על גוף, ומצד שהוא יתברך מלך העולם וכל הנמצאים הם שלו תחת רשותו ואינם לאחר, יצאו ביום הכיפורים מרשות המלך היצר הרע שכבר נסתבכו בו כל השנה ונכנסים אל רשות הקב"ה, כי שם מלך ה' צבאות נקרא עליהם. ומזה הטעם עצמו גם כן צוה בתורה ביובל (ויקרא כה, ט) 'והעברת שופר תרועה בכל ארצכם ביום הכיפורים', לקרוא חפשי לעבדים שהם נרצעים ואיש אל משפחתו תשובו, מפני כי שם מלך ה' צבאות יש עליהם ואין ראוי למשול עליהם אחר אותו שנמכר לו. וכן החוטא נמכר ביד היצר הרע על ידי חטאיו עד שהוא ברשות אחר וביום הכיפורים יצא. נמצא כי הוא שופט עליהם במה שהוא מלכם וגם מוציא אותם מרשות אחרת במה שהוא מלכם, אבל תחילה הוא שופט עליהם, כי זה יותר ראשון במה שהוא מלך להיות שופט, אבל בחינה זאת שהוא מוציא אותם מרשות אחר הוא אחר כך, כי זה הוא מצד שהוא מלך יחיד שאין אתו עוד, ובשביל שהוא מלך יחיד אין הנמצאים ברשות אחר. ולפיכך ראש השנה הוא למלכות סתם שהוא מלך, ויום הכיפורים בשביל שהוא מלך יחיד בעולמו, ולכך קודם שופט עליהם ואחר כך הוא מכפר ומוציא אותם מרשות אחר, כי בחינה זאת שהוא יתברך מלך הוא קודם, ואשר הוא מלך יחיד הוא מדריגה יותר עליונה היא אחר כך, והוא ביום העשירי. ולעולם תמצא העשירי מיוחד לקבל הקדושה, שהרי העשירי קודם בכל מקום, כי עד העשירי הוא מנין אב"ג עד עשרה ומן עשר ואילך יש מנין אחר מספר עשרות, ומפני שהוא מדריגה אחרת לכך יתחדש שם מדריגה אחרת, וביום הכיפורים יתחדש ענין אחר, כי עד יום הכיפורים היו ברשות אחר ומעתה חוזרים לרשות הקב"ה, ולפיכך הוא ביום העשירי כי אז יתחדש מדריגה אחרת. וכן היובל במה שהוא דבר חדש לשוב לאחוזה ולמקומו הראשון הוא ביום העשירי, מטעם כי העשירי הוא חידוש מעלה אחרת, ודבר זה ידוע למבינים. ולפיכך נקרא יום הכיפורים ראש השנה, בספר יחזקאל (מ, א) 'בראש השנה בעשור לחודש', והוא יום הכיפורים של יובל, כדאיתא במסכת ערכין (יב ע"ב). (גבורות השם מ"ו, וע"ע בפתיחה למחזור ר"ה מחדו"א ר"ה עמ' ק').

אודות המחבר