האם ניתן לשנות את פסק הדין שנכתב בראש השנה ונחתם ביוה"כ
ואתה אל תאמר כי ר' יוסי סבירא ליה דאין האדם נדון בר"ה לגמרי, דא"כ יקשה לך הא דקאמר כמאן מצינן האידנא וכו', ואיך יתכן זה דהא אנו מתפללין בר"ה זה היום תחלת מעשיך וכו', וא"כ הקב"ה דן בר"ה. אלא אף רבי יוסי סובר דהקב"ה דן האדם בר"ה אלא שהוא דן את האדם בר"ה והדין בר"ה אינו רק כללי לא פרטי כל כך רק שהקב"ה גוזר עליו שיגיע לו בזו השנה המות, והדין הזה חתימתו ביום הכפורים, וכל יום דן אותו שזה היום הוא למיתה או לחיים, ואם הוא מתפלל הרי הוא מבטל הגזירה שנגזר עליו, ויכול לבטל הגזירה שנגזר בר"ה באופן זה, כי אחר שאין הדין בר"ה וגזירתו, רק כי הוא בן מות ולא בן מות לגמרי רק שהוא יהיה נדון עדיין לגמור גזירות היום, וכל יום הוא נדון גם כן. כלל הדבר כי בר"ה נדון, אבל אינו נגמר דין שודאי ימות, כי נשאר עדיין הדין לכל יום, ומכל מקום הדין בר"ה הוא כמעט שנוטה למיתה או לחיים רק שהוא נשאר קצת לדין היום, ואם לא יגזר דבר רע עליו כלל בר"ה רק הכל טוב זה יותר. טוב, כי אם ח"ו יגזור על האדם דבר רע הנה הוא כמעט שהגיע עד שערי מות, ולא נשאר רק גזירת ויום הדין.
ואל יקשה לך דאם כן מאי מקשה לימא מתניתין דלא כרבי דהא אפשר לאוקי מתניתין כרבי יוסי דהא רבי יוסי יכול להיות. אמתניתין וצריך לומר דהוא סובר כמתניתין, ואם כן לא קשיא מידי. דאין זה קשיא דרבי יוסי לא איירי בגזירת ר"ה ויום הכפורים וארבעה פרקים כלל ולא יתכן לאוקי מתניתין כרבי יוסי ורבי נתן, ואם היה סובר רבי יוסי ורבי נתן כתנא דידן היה חולק רבי יוסי ורבי נתן ארבי מאיר ורבי יהודה גם כן, דהא כמו שחולק בזה וסובר דאדם נדון בכל יום ופשוט הוא דסבירא ליה לרבי יוסי ולרבי נתן דאדם נדון בר"ה, רק כמו שאמרנו שסבורים שאין תכלית הדין בר"ה רק שישאר עוד לגמר דין של יום בר"ה וכמו שהתבאר למעלה.
ויש לך לדעת כי זה טעם ג"כ דרבי יוסי דפליג אדם נדון בכל יום משום דסבירא ליה דאין בר"ה הוא גמר דין לגמרי ונשאר עדיין לזה דהוא גמר דין של יום והוא נקרא תכלית הדין, ורבי נתן סבירא ליה דתכלית הדין הוא בכל רגע, וזה הפירוש הוא הפירוש של מעלה למבין, כי לעיל אמרנו כי טעמו דרבי יוסי מפני שהוא מעלת האדם ולמעלתו נדון בכל יום וכמו שנתבאר למעלה, וזהו בעצמו גורם למעלת האדם ולמדריגתו אין תכלית הדין בר"ה רק נשאר דבר פתוח והוא דין של כל יום, וכן לרבי נתן כל רגע ודין של כל יום הוא יותר גבוה מאוד ולרבי נתן יותר גבוה במדריגות הדין של כל רגע, ורבי יוסי סובר שאין זה דין רק עיוני בעלמא. (חדו"א ר"ה ע' ק-ק"ד).
אודות המחבר
